<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר</h1>
<h2>דף י.</h2>
ברכת גאולה של פסח, ברוך א"י אמ"ה אשר גאלנו. ברכה זו פותחת בברוך וחותמת בברוך. שהרי בירושלמי [ברכות פ"א ה"ה] חשיב לה כמטבע ארוך, לפי דשתים הם, אחת להבא ואחת לשעבר. כלומר תחלה מדבר על יציאת מצרים שעבר, ואחר כך מדבר על העתיד, כמו שפירשנו. וענין זה ע"ש דא' בספרי [האזינו של"ג] גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבא. ויש בעולם הזה ובעולם הבא. ואע"ג דסמוכה לחברתה היא לברכה שא' קודם הלל לקרוא את ההלל. יש לומר תחלת ההלל עד בצאת מפסיק, כדחזינן שהברכה מפסקת בין ברכה שלפניה ובין שלאחריה. וקריאת מגילה מפסקת בין ברכה שלפניה ובין שלאחריה. לפי שרגילות הוא שאין אדם נזהר יפה שלא יסיח על השלחן כשמתחילין הלל. וכן בבית הכנסת משיחין כשהחזן קורא המגילה. ולכך מתחיל בא"י הרב את ריבנו. ואע"ג דשמע ט' תקיעות בתשע שעות ביום יצא. התם מיירי ששתק ולא דבר ולא תקע תקיעות הבטלה בנתים. אבל תקיעות מפסקי להדדי, כדא' בראש השנה [ל"ד ע"א] מה נפשך אי גנח ולא יליל הא תרועות מפסקי, מכלל שהשתיקה לא גריעה כתקיעה או כדיבור. והכי נמי חזינן דשינה לא מפסקי לענין זה, שהרי קודם שינה מברך (המעביר שינה מעיני) [המפיל חבלי שינה] וכו' ואחר שינה כשייקץ מברך מיד אלהי נשמה שנתת בי טהורה. ואינו פותח בברוך, מכלל דשינה אינה מפסקת לענין ברכה. אבל הא דאמר [פסחים ק"כ ע"ב] נרדמו כולם לא יאכלו, ודא' בברכות היה אוכל על השלחן והפליג ויצא
לחוץ חוזר ונוטל, התם איכא טעמא אחרינא, משום דהסח הדעת פוסל בנטילת ידים, ושינה נמי עושה כשתי חבורות.
ומברכין ליל הפסח ובכל הימים שאומרים הלל, לקרוא את ההלל, ולגמור את ההלל בימים שגומרים ההלל. ולשון זה קשה קצת. שהרי נמי כשקורין אותו גומרין את ההלל [שאומ' גמר ההלל] אלא שמדלגין באמצע. ומה שייך לשון גומרין על מה שבאמצע. [ולשון לקרוא בשביל שמדלגין מה שבאמצע]. ויש לפרש כי לגמור אינו ר"ל לסיים, אלא להללו שלא יהיה בו פרט וכן לאל גומר עלי, כולל עלי כל טובתו בלא פרט, וכן כללו יפיך ר"ל גמרו. נמצא תיבה של כל משמשת לשני ענינים אלו. וכן תרגם אונקלוס לבושי מכלל לבישי דגמר.
<h2>דף י:</h2>
ונראה כי האומר שירה פטור מלומר שעשה נסים מכל מקום, שהרי [אנו היינו] מברכין ליל פסח שעשה לנו נסים, אם לא היה (ל)הלל שאנו אומרים. ואע"פ שאנו אומרים לפיכך אנו חייבים להודות וכו' למי שעשה לנו נסים, מכל מקום אינה ברכה. וגם בפורים אנו אומרים קריאתה זו הלולה. ואנו שאנו אומרים שעשה לנו נסים, על מקרה נסים לא הוצרכנו לומר שירה.
